<h1>ראבי"ה סימן רט"ז</h1>
<h2>דף סג.</h2>
לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת [ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח] ואם יצא חייב חטאת רבי אליעזר אומר תכשיטין הם לו. ולית הילכתא כרבי אליעזר. ויוצאה בבירית אבל לא בכבלים.
<h2>דף סד:</h2>
יוצאה באשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה ובין משל בהמה בטוטפת ובסנבוטין בזמן שהן תפורין בכבול ובפאה נכרית בחצר במוך [שבאזנה ובמוך] שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנדתה בפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה ובלבד שלא תתן לכתחלה בשבת ואם נפל לא תחזיר. שן תותבת ושן של זהב רבי מתיר וחכמים אוסרין. והילכתא כרבנן.
אמר רב כל שאסרו חכמים לצאת בו ברשות הרבים אסור לצאת בחצר חוץ מכבול ופאה נכרית, שבחצר מותרים, רבי ענני בר ששון משמיה דרבי ישמעאל אמר הכל ככבול. ולנו בזמן הזה אין לנו [מבוי] רשות הרבים מפולש משער לשער ורחב י"ו אמות, והוה ליה כחצר. ורבינו תם פוסק כרבי ענני, שכל בשל סופרים הלך אחר המיקל. ובחצר דקאמר היינו אפילו שאינה מעורבת, וכן בכרמלית, שהרי שנינו ולא בכבול לרשות הרבים. ופירוש רבינו חננאל ורבינו אלפסי פליגי ופסקי כרב. וכן דעת אב"א מור"י לאיסור, חדא דסתמא דמתניתין כרב, ואמרינן [ס"ה ע"א] ובמוך שבאזנה והוא שקשור לה באזנה, ואמרינן [שם] רבי ינאי נפק בהו לכרמלית, פירוש בשאינו קשור, וחלוקים עליו כל דורו. וכדין כרמלית (וכו' נק' ו)כך דין חצר, היינו שאינה מעורבת. ותו דגרסינן בירושלמי [שבת פ"ו ה"א] דאפילו ר' ענני בר ששון לא קאמר אלא בדבר שאם יצא בו אינו חייב חטאת אבל בדבר שחייבים עליו חטאת אפילו בחצר אסור, ומייתינן עלה עובדא אפילו בדבר שאין חייב עליו חטאת אסור, אלא הנח לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.
<h2>דף סה.</h2>
וכל מידי דמאיס לא חיישינן למישלף ואתוי. יוצאין בסלע שעל גבי הצינית, פירוש בת ארעא לחולי שקורין פודגרא. הבנות יוצאות בחוטין ואפילו בקיסמות שבאזניהן, פירוש שלא יסתמו (בין ב)נקבי אזניהן. ערביות רעולות ומדיות פרופות וכל אדם אלא שדברו חכמים בהוה. פירוש מגביהין בגדיהן ומחברין בקרסים, דתרגום [קרסים] פורפין. רעולות, כדכתיב השירות והרעלות. ומסקנא על המטבע לא תפרוף לכתחלה בשבת, אבל על האבן ועל האגוז פורפת לכתחלה בשבת. וכן כיוצא בו מותר בבתי שוקים ובאנפלאות, ובלבד שיזהר ולא יקשור קשר של קיימא. בעי אביי אשה מהו שתערים ותפרוף על אגוז ותוציא לבנה הקטן בשבת. ולא איפשטא, ואזלינן לחומרא. ומיהו נראה לי שמותר להערים וללבוש בגדים להוציאם לצורך חבירו דרך רשות הרבים, שאף על פי שהותר לו האבן כמלבוש ואפילו הכי אסור להערים להוציא, התם הוא גופא באפי נפשה לאו מלבוש הוא. וראיה ברורה כתבנו בפרק חבית שנשברה. וכן הדין במפתח כסף אם (לא) צריכה [לו] מותר, וגם כן מותר לשלוח ביד חבירתה.
